קורות חיים חינוכיים ומקצועיים

 

פרופ' מיכאל רוֹזֵנַק (23 בדצמבר 1932 כ״ד כסלו התרצ״ג - 14 במאי 2013 ה׳ סיוון התשע״ג)

היה מבחירי הפילוסופים של החינוך היהודי במאה העשרים. 

 

מיכאל רוזנק שימש פרופ' לפילוסופיה של החינוך היהודי באוניברסיטה העברית והיה חבר הסגל וממיסדיו של מכון מנדל למנהיגות חינוכית. הוא היה ממייסדי תחום מחקר הפילוסופיה של החינוך היהודי. 

 

הוא נולד בברמן, גרמניה. הוריו (מיני לבית נוימן ויצחק צבי) הצליחו להימלט מארצם בשנת 1938 ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. רוזנק גדל בניו יורק, היה חניך תנועת הנוער השומר הדתי וב-1950 למד בישיבה אוניברסיטה של הרב סולובייצ'יק ובאוניברסיטת קולומביה. תחום התמחותו בשנים אלו: סוציולוגיה, היסטוריה וחינוך יהודי.

 

מיכאל רוזנק היה פעיל בתנועת יהודה הצעיר ועם תנועה זו הגיע לארץ ישראל. בשנת 1958 עלה לישראל ושימש בתפקידים חינוכיים (בתי ספר תיכון, הסוכנות היהודית, יהדות התפוצות, צה"ל, מכון פרד"ס ומכון מנדל). 

 

החל מ־1969 - במקביל לכתיבת דוקטורט - לימד במרכז מלטון לחינוך יהודי בתפוצות באוניברסיטה העברית ושימש בה בתפקידי ניהול שונים. הרצה באוניברסיטאות בעולם, והשפעתו החינוכית ניכרת במסגרות חינוכיות של הזרמים השונים והמרכזיים בעולם היהודי בתפוצות.

מיכאל רוזנק פיתח את שיטתו הפילוסופית מתוך היכרות בלתי אמצעית עם העבודה החינוכית. שיטתו מתמודדת עם האיום שחשה המסגרת של החינוך הדתי עם הדיסציפלינה ההיסטורית, קריאה ביקורתית של מקורות והניגודים בין המדע לבין ההלכה. משנתו ביקשה לפתור מצוקה זו מתוך הנחה שפתרונה הוא תנאי ליצירת יהודי דתי ומשכיל. עבודתו מדריכה כיצד ניתן לנוע בין מחקר מדעי וביקורתי בד בבד עם טיפוח אתוס חינוכי נאמן לקהילה הדתית. ההוראה הפילוסופית־חינוכית שפיתח יצרה את המצע התאורטי ליצירת גשר בין עולם המחקר והמדע לבין עולם האמונה; ובין זרמים שונים של המחשבה היהודית והלא-יהודית.

 

המושג "תמימות שנייה", שנטבע על ידי עקביא ארנסט סימון, היה מיסודות הגותו. מושג זה משרטט מצב תודעתי של אדם בוגר, המאפשר לו חשיבה עצמאית ללא הרתעות מההשכלה הכללית, המתלווה לו מחויבות עמוקה למסורת דתית אך גם יכולות שיח בין-תרבותיים.

 

מיכאל רוזנק הצביע על מצוקתן של מערכות חינוך ממלכתיות ורב תרבותיות, המתבטאת בהימנעותן של המערכות השונות ממעורבות ונקיטת עמדה ערכית. לשם פתרון בעיה זו הוא היה ממפתחיה של תפיסה חינוכית שאיפשרה דיון ערכי שעודד למחויבות תוך שמירת האוטונומיה הרוחנית של משתתפי השיח ברוח פלורליסטית.

 

פרופ' רוזנק היה נשוי לגאולה מבית גולדריי-קרליבך.

 

למיכאל וגאולה נולדו ארבעה ילדים: דניאל, אביגיל, אבינועם ושולמית, ועשרות נכדים ונינים.